קרדיולוגיה מצביעה כבר שנים על פער בין המינים המשפיעים על האבחון והטיפול במחלות לב. כעת, ניתוח אובייקטיבי של פעילות גופנית מצביע על כך שאי-שוויון זה משתרע גם על מניעה: נשים מקבלות יותר תועלת לב וכלי דם מפעילות גופנית מאשר גברים.
המחקר, שפורסם ב-Nature Cardiovascular Research ומבוסס על יותר מ- 85.000 איש מביו-בנק הבריטי עם מדידת מד תאוצה, מצביע על דפוס ברור: עם אותה מינון של פעילות מתונה או נמרצת, נשים משיגות הגנה כלילית מעולה ועם פחות זמן אימון.
מה הנתונים אומרים: פחות דקות, יותר הגנה עבורם
בהתבסס על הנחיות בינלאומיות הממליצות 150 דקות שבועיות של פעילות גופנית בינונית-אינטנסיבית - ניתנת להשגה עם תרגילי בית לנשים—, מעקב אחר קבוצה ללא מחלת לב כלילית הראה הבדלים ברורים בין המינים. אצל נשים, עמידה בסף זה הייתה קשורה ל- 22% פחות סיכון של מחלת לב כלילית, בהשוואה ל-17% שנצפו אצל גברים באותם תנאים.
כאשר נותחה עליית המינון, הניגודיות הודגש: עם 250 דקות בשבוע של פעילות בינונית או נמרצת, הם הגיעו ל- הפחתה של 30% של הסיכון; כדי להשיג תועלת דומה, גברים היו זקוקים לכ- 530 דקות שבועיות.
אצל אנשים שכבר אובחנו עם מחלת לב כלילית, שמירה על רמות פעילות גופנית מומלצות נקשרה ל... ירידה בתמותה בולט יותר אצל נשים מאשר אצל גברים, עם הבדל ששילש את ההשפעה המגנה על נשים בכמה ניתוחים.
תוצאות אלו עולות בקנה אחד עם עבודות קודמות בקנה מידה גדול. מחקר אמריקאי שפורסם ב-JACC הצביע על כך נשים משיגות תועלת מרבית עם כ-140 דקות בשבוע, בעוד שגברים זקוקים לכ-300 דקות, אם כי במקרה זה הפעילות נמדדה באמצעות שאלונים ולא באמצעות מכשירים.
הסברים אפשריים ומה המשמעות שלהם עבור ספרד ואירופה
המנגנונים אינם סגורים, אך נשקלות השערות ביולוגיות. מצד אחד, ה אסטרוגנים יכול לשפר את חמצון השומן במהלך פעילות גופנית ולקדם בריאות כלי הדם; מצד שני, הבדלים בסיבים שריריים ומטבוליזם בין המינים יכול להתבטא ברגישות נשית גדולה יותר לפעילות גופנית.
קלינאים שנועצו מציינים גם את חשיפה שונה למחלהאצל נשים רבות, הסיכון למחלות כליליות עולה לאחר גיל המעבר, בעוד שאצל גברים הוא מצטבר מוקדם יותר. מסלול זה עשוי להקל על הם מגיבים טוב יותר כאשר הם מגבירים את פעילותם בבגרות, על פי קרדיולוגים ספרדים.
ההמלצות הנוכחיות של ה- ארגון הבריאות העולמי והאגודה האירופית לקרדיולוגיה —150 דקות של פעילות גופנית מתונה בשבוע או 75 דקות של פעילות גופנית נמרצת למבוגרים — אינן מבחינות לפי מין. הנתונים החדשים מזמינים אותנו לשקול כוונון עדין: התאמת מסרים ותוכניות לכל אדם עשויה לשפר את ההדבקה עם שגרות מלאות לאימונים בבית באוכלוסייה נשית אשר, בממוצע, פחות פעילה ובעלת סיכון גבוה יותר לאי עמידה במינימום המומלץ.
לעבודה יש מגבלות: הדגימה של בנק הביו בבריטניה היא מבחינה דמוגרפית הומוגנית (רוב לבן, מהמעמד הבינוני בבריטניה), דבר הקורא לאימות בקרב קבוצות מגוונות יותר באירופה. במאמר מערכת, מומחים בינלאומיים מדגישים את הצורך ב אסטרטגיות ספציפיות למין ולעבור "משיחה לפעולה" במניעת מחלות לב וכלי דם.
בפועל, כדאי לזכור מהי פעילות מתונה או נמרצת במחקרים אלה: הליכה מהירה (למשל, הפעילו את הרגליים בעזרת תרגילים), כנסו פנימה רכיבה על אופניים בקצב רגוע או גינון נחשבו למתונות; ריצה, רכיבה על אופניים מהירה או התמודדות עם שבילי הרים טיולים רגליים תובעניים הם הגיעו בתחושה של נמרצות. מעבר לסוג, מה שחשוב ביותר הוא סיכום הדקות השבועיות שהגוף "סופר".
הכל מצביע על אובייקטיביות רבה יותר במדידה -מדי תאוצה לשורש כף היד במקום שאלונים - מאפשר כוונון מדויק של קשר מינון-תגובה לפי מין. עבור מערכות בריאות אירופאיות, ההזדמנות טמונה בשילוב ממצאים אלה בתוכניות אשר להניע יותר נשים להתחיל לזוז בעזרת תרגילי נשיאת משקולות לחיזוק הגוף, כי בפחות זמן הם יכולים להשיג לפחות הגנה לבבית שווה ערך.
